<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חילפא בן אגרא</h1>
<h2>דף קה:</h2>
גר' במסכת שבת פ"ר אליע' האורג, תניא ר' שמע' בן אלע' אומ' מש"ר חילפא בן אגרא שאמ' מש"ר יוחנ' בן נורי המקרע בגדיו בחמתו המשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד ע"ז שכן אומנותו דרכו של יצר הרע היום אומ' לו עשה כן למחר אומ' לו לך עבוד ע"ז והלך ועובד. וא"ר חנין מאי קראה לא יהיה בך אל זר וזהו יצר הרע. ונר' שאם התרו בו לוקה משום בל תשחית דאע"ג דכת' גבי אילנות טובות לאו דוקא אילנות דהא כת' ואותו לא תכרות ולא על דבר שאדם משחית שלא להנאת גופו עובר משום בל תשחית כדגר' בפ' החובל [ב"ק צ"א ע"ב] מקרע על המת ולא מדרכי האמורי א"ר אלעזר שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית דגרסי' נמי בפ' נגמר הדין הלכה דהזמנה פליגי דאביי ורבא [סנהדרין מ"ח ע"א] הרי שהיו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על אחרים להצילן ומיהו האב והאם אין חייב' דאגב מרריהו מפקרי להו לגבי מת וממילא קננהו מיתנא ליאסר מיהו קריעת בגדים שעומדים ליהנות מהן על זה עובר משום בל תשחית כשקורע יותר מדאי ואם התרו בו נר' שלוקה כמו שלוקה על סריטה וגדידה, ואע"ג דאגב מרריה עביד אי אתרו ביה לקי ה"ה נמי כאן ואע"פ שמצוה לקרוע על המת אם קרע יותר מדאי לוקה כ"ש קורע בחמתו והמשבר כליו ומפזר מעותיו מקום שאבודין שלוקה. והא דא"ר חילפא בן אגרא כאילו עובד ע"ז אשמעינ' ואע"ג דמתקן ועבד נחת רוח ליצרו אעפ"כ כאילו עובד ע"ז ולא אמרי' בל תשחית דגופיה עדיף בכה"ג אלא כההיא דגר' בפ' מפנין [שבת קכ"ט ע"א] א"ר חייא בר אבין אמ' שמואל הקיז דם ונצטנן עושה לו מדורה אפי' בתקופת תמוז שמואל צלחו ליה תכתקא דשגא רב יהודה צלחי ליה פתורא דיונה רבה צלחו ליה שרשיפא א"ל אביי קא עבר מר משום בל תשחית א"ל בל תשחית דגופאי עדיף, ואע"ג דאמ' רב חסדא בפר' אליע' תולין [שבת ק"מ ע"ב] האי מאן דאיפשר ליה למשתי שכרא ושתי חמרא קעבר משום בל תשחית לאו למילקי דהא לאו השחתה היא, מיהו רב חסדא ורב פפא לא איירו אלא בעניים אבל בעשירים לא איירי דהא רב חסדא לא אכל ירקא בעתירותיה משום דאמ' היכא דעייל ירקא ליעול בישרא וכוורי ואמרי נמי דבי רב חסדא הוו יהבי סמידא לכלבי כדאית' באילו מגלחין [מו"ק כ"ח ע"א] ור' אבהו נמי דכל אפוקי שבתא עבדין ליה עגלא תלתאה ולא הוה אכל מיניה אלא כוליא כי גדל אבימי בריה א"ל למה ליה למר לאפסודי כולי האי וכו' מסקנא דר' אבהו הוה עביד שפיר כיון דלתיאבון קאכיל ליה ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה והוה דומיא דההיא דגרסינן בכתובות פ' מציאת האשה [ס"ז ע"ב] ת"ר מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן אחד טובים ליטרא בשר בכל יום ומסיק רב אשי כפר קטן היה וכל יומא הוו מפסדא חיותא אמטולתיה כדי שיאכל כהוגן ואע"ג (דאי אפשר) [דאפשר] ליה בהנחת [מחר] על ידי הדחק כיון דלתיאבון הוא ואי איפשר לכזית (בלא) בשר בלי שחיטה אין כאן משום בל תשחית, ובכמה מקומות חשו חכמים להפסד אוכלין כההיא דפ"ג שאכלו [ברכות נ' ע"ב] דת"ר ד' דברים נאמרו בפת אין מעבירין כוס מלא על גבי פת ואין מניחין בשר חי על גבי פת וכו', ואפילו לכבוד אדם חשוב או לכבוד חתן וכלה מידי דמימאיס לא עבדי כדתניא התם בג' שאכלו ועיקר הברייתא במס' שמחות פ' יוצאין [פ"ח] ממשיכין יין בצינורות לקראת חתן ולקראת כלה ומזרקין לפניהן קליות ואגוזין בימות החמ' אבל לא בימות הגשמי' אבל לא סלתות ולא חתיכות ולא גלוסקאות לא בימו' החמה ולא בימו' הגשמי'. ובסדר הלל כתב' מעשה ביהודה והלל [שמחות פ"ח] שנכנסו לכבול אצל ר' זכאי והמשיכו אנשי העיר לפניהם יין ושמן בצנורות, וכגון שלא הפסידום. ואמרי' נמי באלו דברי' [ברכות נ"ב ע"ב] א"ר יוח' פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד הא כזית אסור ומיהו בפ' נוטל אדם במס' שבת [קמ"ג ע"א] הגיר' אההיא מעביר' מעל השלחן מסייע ליה לר' יוחנ' דאמ' ר' יוח' פירורי' שאין בהן כזית אסור לאבדן ביד. ובבמה טומנין [שם נ' ע"ב] בעו מיניה מרב ששת מהו לפצוע זתים בשבת אמ' להו בחול מי התיר קסבר משום הפסד אוכלין ופליגא דשמואל דאמ' שמואל עושה אדם כל צרכו בפת וקסבר שמואל במקום צורך האדם כל שהוא לא חיישינ' מידי ורב ששת סבר כל מקום שמפסיד היכא דאיפשר לאוכלו בלא פציעה אין להפסיד ומיהו מודה רב ששת היכא דאיפשר בעניין אחר מותר כי ההיא דיוצא ברקיק השרוי [פסחים מ"א ע"א] וכן בבליים האוכלים חביצא אע"ג דליכא עליה תוריתא דנהמא כיון דאורחייהו דבבלאי בהכי ליכא הכא משום הפסד, ואין לומ' כל מה שחשוב הפסד אוכלין אצל שביעית הכי נמי בעלמ' דכולי האי לא אמרי' דגבי שביעית [פסחים נ"ב ע"ב] קפידא דקרא לאוכלה ולא להפסד. וההיא דר' אילא דקץ כפניתא בשביעי' ופרכי' והיכי עביד הכי לאכלה אמ' רחמנא ולא להפסד ומשמ' טעמ' דשביעית הא בשאר שני שבוע שרי אע"ג דאילן עושה פירות הוא. דלא דמי דבשאר שני שבוע אם היה מעולה בדמים מותר אבל לא בשביעי' דהכא דמפסיד הפירי אסור אבל בשאר שני שבוע דיקלא דלא טעין קבא וזית שאין עושה רביעי' מותר לקוץ.
<h2>דף קמ:</h2>
גר' במסכת שבת פ"ר אליע' האורג [ק"ה ע"ב], תניא ר' שמע' בן אלע' אומ' מש"ר חילפא בן אגרא שאמ' מש"ר יוחנ' בן נורי המקרע בגדיו בחמתו המשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד ע"ז שכן אומנותו דרכו של יצר הרע היום אומ' לו עשה כן למחר אומ' לו לך עבוד ע"ז והלך ועובד. וא"ר חנין מאי קראה לא יהיה בך אל זר וזהו יצר הרע. ונר' שאם התרו בו לוקה משום בל תשחית דאע"ג דכת' גבי אילנות טובות לאו דוקא אילנות דהא כת' ואותו לא תכרות ולא על דבר שאדם משחית שלא להנאת גופו עובר משום בל תשחית כדגר' בפ' החובל [ב"ק צ"א ע"ב] מקרע על המת ולא מדרכי האמורי א"ר אלעזר שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית דגרסי' נמי בפ' נגמר הדין הלכה דהזמנה פליגי דאביי ורבא [סנהדרין מ"ח ע"א] הרי שהיו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על אחרים להצילן ומיהו האב והאם אין חייב' דאגב מרריהו מפקרי להו לגבי מת וממילא קננהו מיתנא ליאסר מיהו קריעת בגדים שעומדים ליהנות מהן על זה עובר משום בל תשחית כשקורע יותר מדאי ואם התרו בו נר' שלוקה כמו שלוקה על סריטה וגדידה, ואע"ג דאגב מרריה עביד אי אתרו ביה לקי ה"ה נמי כאן ואע"פ שמצוה לקרוע על המת אם קרע יותר מדאי לוקה כ"ש קורע בחמתו והמשבר כליו ומפזר מעותיו מקום שאבודין שלוקה. והא דא"ר חילפא בן אגרא כאילו עובד ע"ז אשמעינ' ואע"ג דמתקן ועבד נחת רוח ליצרו אעפ"כ כאילו עובד ע"ז ולא אמרי' בל תשחית דגופיה עדיף בכה"ג אלא כההיא דגר' בפ' מפנין [שבת קכ"ט ע"א] א"ר חייא בר אבין אמ' שמואל הקיז דם ונצטנן עושה לו מדורה אפי' בתקופת תמוז שמואל צלחו ליה תכתקא דשגא רב יהודה צלחי ליה פתורא דיונה רבה צלחו ליה שרשיפא א"ל אביי קא עבר מר משום בל תשחית א"ל בל תשחית דגופאי עדיף, ואע"ג דאמ' רב חסדא בפר' אליע' תולין [שבת ק"מ ע"ב] האי מאן דאיפשר ליה למשתי שכרא ושתי חמרא קעבר משום בל תשחית לאו למילקי דהא לאו השחתה היא, מיהו רב חסדא ורב פפא לא איירו אלא בעניים אבל בעשירים לא איירי דהא רב חסדא לא אכל ירקא בעתירותיה משום דאמ' היכא דעייל ירקא ליעול בישרא וכוורי ואמרי נמי דבי רב חסדא הוו יהבי סמידא לכלבי כדאית' באילו מגלחין [מו"ק כ"ח ע"א] ור' אבהו נמי דכל אפוקי שבתא עבדין ליה עגלא תלתאה ולא הוה אכל מיניה אלא כוליא כי גדל אבימי בריה א"ל למה ליה למר לאפסודי כולי האי וכו' מסקנא דר' אבהו הוה עביד שפיר כיון דלתיאבון קאכיל ליה ואי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה והוה דומיא דההיא דגרסינן בכתובות פ' מציאת האשה [ס"ז ע"ב] ת"ר מעשה באנשי גליל העליון שלקחו לעני בן אחד טובים ליטרא בשר בכל יום ומסיק רב אשי כפר קטן היה וכל יומא הוו מפסדא חיותא אמטולתיה כדי שיאכל כהוגן ואע"ג (דאי אפשר) [דאפשר] ליה בהנחת [מחר] על ידי הדחק כיון דלתיאבון הוא ואי איפשר לכזית (בלא) בשר בלי שחיטה אין כאן משום בל תשחית, ובכמה מקומות חשו חכמים להפסד אוכלין כההיא דפ"ג שאכלו [ברכות נ' ע"ב] דת"ר ד' דברים נאמרו בפת אין מעבירין כוס מלא על גבי פת ואין מניחין בשר חי על גבי פת וכו', ואפילו לכבוד אדם חשוב או לכבוד חתן וכלה מידי דמימאיס לא עבדי כדתניא התם בג' שאכלו ועיקר הברייתא במס' שמחות פ' יוצאין [פ"ח] ממשיכין יין בצינורות לקראת חתן ולקראת כלה ומזרקין לפניהן קליות ואגוזין בימות החמ' אבל לא בימות הגשמי' אבל לא סלתות ולא חתיכות ולא גלוסקאות לא בימו' החמה ולא בימו' הגשמי'. ובסדר הלל כתב' מעשה ביהודה והלל [שמחות פ"ח] שנכנסו לכבול אצל ר' זכאי והמשיכו אנשי העיר לפניהם יין ושמן בצנורות, וכגון שלא הפסידום. ואמרי' נמי באלו דברי' [ברכות נ"ב ע"ב] א"ר יוח' פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד הא כזית אסור ומיהו בפ' נוטל אדם במס' שבת [קמ"ג ע"א] הגיר' אההיא מעביר' מעל השלחן מסייע ליה לר' יוחנ' דאמ' ר' יוח' פירורי' שאין בהן כזית אסור לאבדן ביד. ובבמה טומנין [שם נ' ע"ב] בעו מיניה מרב ששת מהו לפצוע זתים בשבת אמ' להו בחול מי התיר קסבר משום הפסד אוכלין ופליגא דשמואל דאמ' שמואל עושה אדם כל צרכו בפת וקסבר שמואל במקום צורך האדם כל שהוא לא חיישינ' מידי ורב ששת סבר כל מקום שמפסיד היכא דאיפשר לאוכלו בלא פציעה אין להפסיד ומיהו מודה רב ששת היכא דאיפשר בעניין אחר מותר כי ההיא דיוצא ברקיק השרוי [פסחים מ"א ע"א] וכן בבליים האוכלים חביצא אע"ג דליכא עליה תוריתא דנהמא כיון דאורחייהו דבבלאי בהכי ליכא הכא משום הפסד, ואין לומ' כל מה שחשוב הפסד אוכלין אצל שביעית הכי נמי בעלמ' דכולי האי לא אמרי' דגבי שביעית [פסחים נ"ב ע"ב] קפידא דקרא לאוכלה ולא להפסד. וההיא דר' אילא דקץ כפניתא בשביעי' ופרכי' והיכי עביד הכי לאכלה אמ' רחמנא ולא להפסד ומשמ' טעמ' דשביעית הא בשאר שני שבוע שרי אע"ג דאילן עושה פירות הוא. דלא דמי דבשאר שני שבוע אם היה מעולה בדמים מותר אבל לא בשביעי' דהכא דמפסיד הפירי אסור אבל בשאר שני שבוע דיקלא דלא טעין קבא וזית שאין עושה רביעי' מותר לקוץ.
